Aleppo - Leviticus - 17

17:1  וידבר יהוה אל משה לאמר

17:2  דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם  זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר

17:3  איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה

17:4  ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה—דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

17:5  למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה—אותם

17:6  וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה

17:7  ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם  חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם

17:8  ואלהם תאמר—איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם  אשר יעלה עלה או זבח

17:9  ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה—ונכרת האיש ההוא מעמיו

17:10  ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם—ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה

17:11  כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם  כי הדם הוא בנפש יכפר

17:12  על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם

17:13  ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל—ושפך את דמו וכסהו בעפר

17:14  כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו  כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת

17:15  וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר  וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב—וטהר

17:16  ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ—ונשא עונו  {פ}