SP - Leviticus - 17

17:1  וידבר יהוה אל משה לאמר

17:2  דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר

17:3  איש איש מבית ישראל . . . אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה . . . . . . . . . . . . . . . . .

17:4  ואל פתח אהל מועד לא הביאו לעשות אתו עלה או שלמים ליהוה לרצונכם לריח ניחח וישחטהו בחוץ ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריבו קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

17:5  למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאום ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אתם

17:6  וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה אשר פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה

17:7  ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשערים אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם

17:8  ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעשה עלה או זבח

17:9  ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו

17:10  ואיש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי את פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב

17:11  עמה כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר

17:12  על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם

17:13  ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר

17:14  כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכלו יכרת

17:15  וכל הנפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב .

17:16  ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו